<h1>בה"ג הלכ' יו"ט</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל וכו', אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתנור בשבת אסור להסיקן למחר ביום טוב, ועצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן כי היכי דליבטלו ברובה
<h2>דף יא.</h2>
מתני' בש"א אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר וכו', בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרין אין נותנין את העור לפני בית הדריסה ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר ובית הלל מתירין.
תנא ושוין שמולחין עליו בשר לצלי וכו', תאנא [תוספתא פ"א] ושוין שאין מולחין את העורות אבל מולחין עליהן בשר לצלי. אמר אביי דווקא לצלי דלא נפיש מילחיה אבל לקדרה דנפיש מילחיה אסיר למימלח עלייהו, פשיטא הא קמ"ל דאפילו לצלי כעין קדרה אסור. אלא עור לפני הדריסה מאי טעמא שרי רבנן הואיל וחזי למיזגא עלייהו, דאמר עולא [להלן ע"ב] שלושה דברים הותרו סופן משום תחילתן ואלו הן, עור לפני הדריסה וסילוק תריסין והחזרת רטייה במקדש, עור לפני הדריסה כדאמרינן, סילוק תריסין תריסי חנויות, החזרת רטייה במקדש דתניא מחזירין רטייה במקדש וכו'.
<h2>דף יא:</h2>
מתני' ב"ש אומרים אין מסלקין את התריסין ביו"ט וכו', בית שמאי אומרין אין מסלקין את התריסין ביום טוב ובית הלל מתירין אף להחזיר.
<h2>דף יב.</h2>
מתני' ב"ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן וכו', בית שמאי אומרים אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין.
עירוב הוצאה לשבת ואין עירוב הוצאה ליו"ט וכו' סנדלא דמיפסיק ביומא טבא ברשות הרבים או בדוכתא דמרחקא שרי למידרייה לאושפיזיה דטלטול ביום טוב שרי מידי דהוה אבישרא וכל מילי דכי כתיב [ירמיהו י"ז] ולא תוציאו משא מבתיכם בשבת הוא דכתיב.
<h2>דף יד.</h2>
כל מידי דצורך סעודה כגון חיטי לדייסא שרי למידק ביום טוב דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הנידוכין נידוכין כדרכן. וכל דמידק ביו"ט לא צריך לאצלויי לבר מן מלחא ומוריקא דא"ל רב לרב אחא ברדלא כי דייקת אצלי ודוק.
<h2>דף יד:</h2>
מתני' משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין וכו', מביאין כלים מבית האומן כגון כדים מבית הקדר וכוסות מבית הזגג [מו"ק י"ג ע"ב]. ותנן משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד, אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך לאומן, זה הכלל כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותו ביום טוב.
<h2>דף טז:</h2>
ת"ש תבשיל זה צלי ואפילו כבוש שלוק ומבושל וכו', ותבשיל שאמרו אפילו צלי אפילו שלוק ואפילו קולייס האספנין שנותנין עליה חמין מערב יו"ט ותחילתו וסופו אין לו שיעור, מאי לאו אין לו שיעור כלל, לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה וכמה עד כזית.
<h2>דף יז.</h2>
ת"ר אין אופין מיו"ט לחברו וכו', ואסור לאפות מיו"ט לחברו בין שני ימים טובים של ראש השנה ובין שני ימים טובים של גליות מאי טעמא דספיקא בהדדי נינהו דילמא יומא קמא יום טוב דאורייתא הוא ולמחר חול הוא ואשתכח דקאפי מיום טוב לחול, דכתיב והיה ביום השישי והכינו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב. ת"ר אין אופין מיום טוב לחול באמת אמרו ממלא אשה קדירה בשר ואע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום מיחם של מים ואע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד אבל אין אופין אלא כדי צרכן, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף ממלא האשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וכשם שאין אופין ומבשלין מיום טוב לחול כך אין אופין ומבשלין מיום טוב לחברו דאמר רב [לעיל ד' ע"א] הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר דאמר שתי קדושות הן ועוד הכי נמי קאמרינן לכולי עלמא שתי קדושות הן.
איבעייא להו מי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר וכו', איבעיא להו מי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר או דילמא הוא נאסר וקמחו אין נאסר, למאי נפקא מינה לאקנויי קמחא לאחרים ומיפא ליה, אי אמרת הוא נאסר וקמחו אין נאסר מקנה ואי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר לא מקנה מאי, ת"ש מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו, כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ש"מ הוא נאסר וקמחו אין נאסר ש"מ. איבעיא להו עבר ואפה מאי מי קנסיהו רבנן או לא. ת"ש כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו. ואם איתא ליתני אם עבר ואפה מותר. אמר רב אדא בר מתנה תנא תקנתא דהתירא קתני תקנתא דאיסורא לא קתני.
<h2>דף יז:</h2>
דתניא חנניה אומר בש"א אין אופין וכו', וכשם שאין אופין ומבשלין מיו"ט לחברו כך אין אופין ומבשלין מיו"ט לשבת אלא אם כן עירב בתבשיל, דתניא חנניה אומר ב"ש אומרים אין אופין אא"כ עירב בפת ואין מבשלין אא"כ עירב בתבשיל ואין טומנין חמין אא"כ יש לו חמין טמונין מערב יו"ט וב"ה אומרים מניח אדם תבשיל אחד ועושה בו כל צרכיו.
<h2>דף כא.</h2>
אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביו"ט וכו', אמר רב חסדא בהמה חצייה של גוי וחצייה של ישראל מותר לשוחטה ביו"ט לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. עיסה חצייה של גוי וחצייה של ישראל אסור לאפותה ביו"ט דהא אפשר למיפלגה בלישה.
בעו מיניה מרב הונא הני בני באגא וכו', בעו מיניה מרבי הני בני באגא דרמי עלייהו קמחא דבני חילא מהו למיפייה ביומא טבא, אמר ליה חזינן אי כד שקלין ריפתא ויהבין לינוקא לא קפדי אמרינן כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לא אסור.
דתניא אך אשר יאכל לכל נפש וכו' שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע וכו', תנו רבנן אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לגויים לכם ולא לכלבים דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר לכל נפש ריבה ואפילו נפש בהמה במשמע אם כן מה ת"ל לכם, לכם ולא לגויים. ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הגויים, מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך שנאמר לכלב תשליכון אותו ומוציא אני את הגויים שאין מזונותן עליך, מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי [שם ע"ב] דאמר ר' יהושע בן לוי מזמנין גוי בשבת ואין מזמנין גוי ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו. מרימר ומר זוטרא כי הוו מיתרמי להו גוי ביומא טבא אמרו ליה אי ניחא לך במאי דטריח לן לחיי ואי לא משום לתך לא טרחינן.
<h2>דף כא:</h2>
ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתיה וב"ה מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה. איבעיא להו מדורה מאן קתני לה דברי הכל קתני להו ושני לבית שמאי בין הנאה דגופיה להנאה דחד אבר או דלמא בית הלל קתני לה ולבית שמאי לא שאני להו, ת"ש דתניא ב"ש אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה וב"ה מתירין.
<h2>דף כב.</h2>
מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר וכו', ואסור לכבות את הנר ביום טוב.
<h2>דף כב:</h2>
איבעיא להו מהו לעשן רב ירמיה בר אבא אמר אסור ושמואל אמר מותר, אמר רב הונא אסור לעשן מפני שהוא מכבה א"ל רב נחמן ולימא מר מפני שהוא מבעיר א"ל תחילתו מכבה וסופו מבעיר. אמר רב יהודה על גבי גחלת אסור על גבי חרס מותר. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אפילו על גבי חרס אסור משום דקמוליד ריחא, רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מסחף כסא אשירא ביומא טבא אסור משום דקא מוליד ריחא.
<h2>דף כג.</h2>
ומקרדין את הבהמה ביום טוב, תנו רבנן איזהו קירוד ואיזהו קרצוף, קירוד קטנים ועושין חבורה קרצוף גדולים ואין עושין חבורה, במאי קמיפלגי תנא קמא סבר קירוד ואע"ג דקא עביד חבורה שרי דבר שאין מתכוין וכל שכן קרצוף דלא קעביד חבורה, ורבי יהודה סבר קירוד דקעביד חבורה אסור דדבר שאין מתכוין אסור אבל קרצוף שרי ורבנן סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור וגזרי קרצוף אטו קירוד. אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה הלכה כר' שמעון שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו, א"ל רבא לרב נחמן אי משום גברא יתירא נימא מר הלכה כרבי יהודה שהרי חכמים מודים לו, א"ל אנא כר' שמעון סבירא לי ועוד שרבי אלעזר בן עזריה מודה לו.
<h2>דף כד:</h2>
ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו וכו', ההוא בני גננא [עירובין מ' ע"א] דגזו להו גויים אסא ביום טוב שרא להו רבינא לאורוחיה מיניה לאורתא לאלתר, א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר לפי שאינן בני תורה. מתקיף לה רב שמעיה טעא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי, הא בעינן בכדי שיעשו, אתו שייליה לרבא אמר להו רבא בעינן בכדי שיעשו.
<h2>דף כה.</h2>
והבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכו'. ההוא בר טביא [עירובין מ' ע"א] דאתא לבי ריש גלותא ביו"ט מחוץ לתחום רב נחמן ורב חסדא אכלו רב ששת לא אכל, מאן דאכל סבר הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר, מאן דלא אכל סבר מידי דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי ואסור.
ההוא ליפתא דאתי למחוזא נפק רבא חזייה דהוה מכמשא שרא למיזבן מינה אמר הא ודאי מאתמול עקירא מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר וכל שכן מחוזא דשכיחין בה גויים ושרייה למיזבן מיניה ביום טוב, כיון דחזא דקא מכוונין ומייתו אמר הני אדעתא דכולהו ישראל מייתין אסרה רבא למיזבן מינה.
הסוכר אמת המים וכו' אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין.
<h2>דף כה:</h2>
בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט, רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. [להלן כ"ז ע"א] אמי וורדינאה הוה בדיק בוכרי דבי נשיאה, ביומא טבא לא הוה בדיק אמר רבי אמי שפיר עבד דלא בדק, והא רבי אמי גופיה דבדיק, רבי אמי מאתמול הוה בדוק ולמחר מברר ליה למילתא. כי ההיא דאתא לקיה דרבא [כ"ז ע"ב] לאחוי בוכרא בפניא דמעלי יומא טבא, הוה קא חייף רישיה דלי עיניה חזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר, למחר אתא לקמיה א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, א"ל הוה מנחן שערי אחורי הוצא כי עייליה לרישיה פרטיה לשיפתיה א"ל ודלמא את גרמת ליה א"ל לאו, מכלל דגרמא אסור אין והתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מנין שלא יגרום לו שלא יניח בצק ודבלה על גבי אזן גדי כדי שיבא כלב ת"ל כל מום לא יהיה בו אמר מום ואמר כל מום.
<h2>דף כו:</h2>
והלכתא כרב כהנא דאמר מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר. הני תמרי דגזייתא אסור למיכל מנייהו ביומא טבא דהויא להו מוקצה.
<h2>דף כח.</h2>
אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה.
<h2>דף כח:</h2>
אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא וחזותיה דקמעבר אפומא דדיקולא ואמרי ליה לחדודיה קא עביד מר או להעביר, ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתיה לדעתיה דלחדודיה קא עביד והאי דלא קאמר לי סבר הלכה ואין מורין כן. אמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר חזיתיה דקא מעבר סכינא אפומא דריחיא ואמרי ליה וכו'. מעברינן סכינא על פומא דריחיא ועל פומא דדיקלא, הלכה ואין מורין כן.
איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביו"ט וכו', איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביום טוב, רב מארי בריה דרב ביסא שרי ורבנן אסרי, אמר רב יוסף ותלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילה לאחרים.
לא יאמר אדם לטבח מכור לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהם.
<h2>דף כט.</h2>
מתני' אומר אדם לחברו וכו', אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה אבל לא במדה רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו, עבידי אינשי דרמו חמרא במאנא דכילא ושתו.
<h2>דף לא:</h2>
אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל מן הקורה שנשברה מערב יום טוב מבקעין, וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ. תניא נמי הכי אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב לפי שאינו מן המוכן. וכי אסור לבקע בקרדום בנקבות שלו הוא דאסור אבל בזכרות שלו מותר דאמר רב הונא בר שלמיה משמיה דרב לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר.
<h2>דף לב:</h2>
תני רב חייא בר יוסף קמיה דרב נחמן ואם אי אפשר לאפות אא"כ גורפו מותר וכו', תני רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן אין גורפין תנור וכיריים ביום טוב אבל מכבשין, ואם אי אפשר לו אלא בגריפת תנור הרי זה מותר. אמתיה דרבי חייא נפל ליה ארחא בתנורא אתאי לקמיה דרבי חייא אמר לה חזאי דאנא ריפתא מעליא בעינא. א"ל רבא לשמעיה טוי בר אוזא ואיזדהר מחרוכא. א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקי ליה תנורא ביומא טבא. א"ל ארקתא דפרת סמיכנא והני מילי דצדייה מאתמול, אמר רבינא וקטמא שרי.
<h2>דף לג.</h2>
אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב משום דמיחזי דקאזיל לחינגא.
חזרא רב נחמן אסר רב ששת שרי וכו', חיזרא יבישא שרי לצלות ביום טוב בשפוד, ודווקא יבישא דחזיא להסקה אבל ברטיבא אסור, דקאמרינן חיזרא רב נחמן אסר רב ששת שרי, ביבישא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי ברטיבא, מאן דאסר דהא לא חזי להקה ומאן דשרי הא חזי להיסק גדול. והלכתא יבישא שרי ורטיבא אסור.
<h2>דף לג:</h2>
תניא רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו את הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביום טוב וקה ארבעים דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. לרבי אליעזר דאמר הכא חייב חטאת גבי להריח פטור אבל אסור לרבנן דאמרי הכא אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות גבי להריח מותר לכתחילה.
אמר רבי יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי, רבין בו רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו אמרי כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהוב לן אלואתא ואע"ג דחזיאן לקתתא דנרגי וחציני.
אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים, מאי טעמא משום דקא מוליד ביום טוב.
<h2>דף לד.</h2>
תנו רבנן תנור והכירים חדשים הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר ואין סכין אותן שמן ואין טשין אותן במטלית ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחוסמן, ואם בשביל לאפות הרי זה מותר. תנו רבנן מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור ואין טופלין אותן לא בחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספורת וגוזזין את הירק בתספורת שלו ומתקנין את הקנריס ואת העכביות. ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי ואם היתה פורני חדשה אסורה שמא תיפחת. אמר גאון מדקא אמרינן מולגין את הראש דווקא ראש ורגלים אבל גדיא כוליה לא עבדינן מליג ביום טוב דאפשר לאשלוחיה למשכיה. תאנו בבראשית [ב"ר פ'כ'] דרבי אושעיא וקוץ זה קנריס ודרדר אלו עכביות. דרדר מוריקא דחוחי [נ"א דהוהי] וקנרוס דארי דלגאי הוא צריכין תקון. תנו רבנן אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת ואין מחדדין את השפוד ואין מתקנין אותו.
<h2>דף לו:</h2>
לא עולין באילן וכו', [שבת מ"ה ע"א] מניחין נר על גבי אילן בשבת ואין מניחין נר על גבי אילן ביום טוב מאי טעמא שבת מאתמול קמתנח ליה ולא אתי לאישתמושי במחובר, ביום טוב כיון דשרי לדלוייה ותתוייה ולא בדיל אתי לאישתמושי במחובר.
